כשאהרון טאו היה עד לתקיפה גזענית ואלימה נגד גבר אסיאתי, הוא התערב.
"הדאגה המיידית הייתה להרגיע את המצב ולייצר מרחק פיזי כלשהו בין התוקף לקורבן. לשמחתי, אחרי שנכנסתי לתמונה, הצטרפו עוד כמה אנשים שעמדו גם הם בינינו לבין התוקף," הוא סיפר.
רוב האנשים מדמיינים שיעשו את אותו הדבר, אבל מחקרים מראים אחרת.
פרופ’ קווין דאן מ-Western Sydney University הוא מומחה להתערבות של עוברי אורח. לדבריו, יש פער בין הכוונות של האנשים לבין הפעולות שהם נוקטים בפועל.
"כאשר שואלים אנשים בסקרים אם יתערבו, מדובר על כ-70 אחוזים. אך כששואלים את אותם אנשים אם אי פעם התערבו בפועל בסיטואציה דומה - זה יורד לפחות מ־30 אחוז."
אנשים רבים לא מתערבים מחשש שייהפכו בעצמם למטרה, מחוסר ידע לגבי מה לעשות, או מחוסר ודאות אם האירוע אכן גזעני.
פרופ’ דאן אמר שהפער בין הכוונות שלנו לבין המעשים הוא "פוטנציאל לא מנוצל, שאפשר לרתום למטרות נגד גזענות – אם נצליח לגרום לאנשים להבין את הצורות השונות של פעולה שהם יכולים לנקוט."
הפרק הזה של להבין שנאה בוחן כיצד ניתן להתערב בבטחה אם אנו עדים להטרדה או שנאה.
