נקודות מפתח
- אלפי ילדים ילידים הופרדו בכפייה ממשפחותיהם והועברו לטיפול החברה הלבנה.
- ההפרדה בכפייה גרמה לטראומה עמוקה ומתמשכת שעברה מדור לדור.
- קהילות ילידיות פועלות להשתקם באמצעות חיבור מחדש לתרבות ותוכניות תמיכה.
- חינוך והכרה לאומית בעוול הם המפתח לריפוי.
אזהרת תוכן: פרק זה מכיל התייחסויות לטראומה, הפרדת ילדים בכפייה ואזכורים של אבוריג'ינים שהלכו לעולמם.
משנת 1910 ועד שנות השבעים, אלפי ילדים אבוריג'ינים ותושבי מיצר טורס הוצאו באופן שיטתי מבתיהם במסגרת מדיניות ממשלתית רשמית. ילדים אלה הועברו למוסדות או גודלו על ידי משפחות שאינן ילידיות.
מדוע הופרדו הילדים ממשפחותיהם?
שאנן דודסון, בת העם יאורו מאזור ברום ומנכ"לית קרן הריפוי, אומרת שהייתה להפרדה מטרה הרסנית. "מה שקורע לב בדורות הגנובים היה שמדובר בעשרות אלפי ילדים שהוסרו, ובעיקר מתוך רצון להטמיע אותם בתרבות הלא-אבוריג'ינית... רבים מהילדים האלה סבלו מהתעללות ורבים מהם מעולם לא ראו את משפחותיהם שוב".
ההפרדה השפיעה במיוחד על הילדים, שכן הם נטו להאמין למה שאמרו להם ולהתכחש לתרבותם המקורית. לעתים קרובות המשפחות הוטעו - ואמרו להן שילדיהן מתו או שהם לא רצויים.
לא ניתן לקבוע במדויק כמה ילדים הופרדו, שכן הרישום היה חלקי ולא עקבי.עם זאת, הערכות מצביעות על כך שלפחות אחד מתוך שלושה ילדים אבוריג'ינים הופרד ממשפחתו. מה שבטוח הוא שכל הקהילות של האבוריג'ינים ותושבי האיים במצרי טורס נפגעו קשות – והצלקות נותרו.
CANBERRA, AUSTRALIA - FEBRUARY 13: Members of Australia's Stolen Generation react as they listen to Australian Prime Minister Kevin Rudd deliver an apolgy to indigenous people for past treatment on February 13, 2008 in Canberra, Australia. The apology was directed at tens of thousands of Aborigines who were forcibly taken from their families as children under now abandoned assimilation policies. (Photo by Mark Baker-Pool/Getty Images) Credit: Pool/Getty Images
לאן נעלמו הילדים?
ילדים רבים שנגנבו הועברו למוסדות ממשלתיים וכנסייתיים ברחבי אוסטרליה. שם, אומרת שאנן דודסון, הם הוחזקו במוסדות שנקראו "מעונות" או "מרכזי הכשרה", שבהם הילדים היו נתונים למשמעת קיצונית. זהותם נשללה והם קיבלו שמות חדשים, שפה חדשה ודת חדשה.
לעיתים קרובות הופרדו אחים ואחיות, ובחלק מהמוסדות הוחזקו רק תינוקות.
Auntie לוריין פיטרס היא בת העמים גמילארוי ו-וואליוון. בשנת 1943, בגיל ארבע, היא הייתה אחת מאותן נערות שנאלצו להצטרף למוסד לנערות אבוריג'יניות בקוטהמנדרה, בניו סאות' ויילס. שני אחיה הלכו למוסד ההכשרה הידוע לשמצה לבנים אבוריג'ינים בקינצ'לה. דודה לוריין מספרת שההכשרה נועדה להשכיח מהבנות את זהותן האבוריג'ינית וללמד אותן להיות "לבנות". "העונש היה אוטומטי אם שכחת להיות לבן", היא נזכרת. "לא יכולנו אפילו לדבר על היותנו אבוריג'יניות. בתור ילדה בת ארבע שעוברת שטיפת מוח, מהר מאוד שכחת את אורח החיים האבוריג'יני ולמדת דרכים לבנות. והעונש היה נורא במקומות האלה".
במשך 10 השנים הבאות הוכשרה דודה לוריין כמשרתת בית למשפחות לבנות. כיום היא קול חזק לניצולים, ומייסדת תוכנית מרומלי, יוזמת ריפוי המותאמת לצרכיהם של אלה שחוו הפרדה בכפייה.
Shannan Dodson CEO Healing Foundation
מהי טראומה בין-דורית?
הטראומה שחווים ילדים, משפחות וקהילות ממשיכה להדהד מדור לדור. יש צעירים כיום שלא יודעים מי הם, מאיפה הם באים או למה הם מתנהגים כפי שהם מתנהגים, אומרת דודה לוריין. "זה מעגל קסמים. אם לא נשבור את זה במשפחות שלנו, זה ימשיך".
בשל המחסור ההיסטורי במערכות תמיכה, הטראומה הועברה לעתים קרובות לילדים שהיו עדים לכאב שחוו הוריהם וסביהם. זו במהותה טראומה בין-דורית.
ניצולים מדברים על כמה קשה זה יכול להיות הורים לילדיהם, מכיוון שהם לא גדלו בסביבה אוהבת או תומכת, מסביר שאנן דודסון. "כמה ניצולים הודו שבשל הטראומה שהם חוו, הם העבירו את הטראומה הזו לילדים שלהם. ואנחנו רואים את המחזור הזה חוזר על עצמו לנכדים ונינים. ובגלל זה אנו מתייחסים לזה כאל בין-דורי".
הסימפטומים של טראומה בין-דורית מתבטאים בשיעורים גבוהים של משפחות מפורקות, אלימות, מאסר, התאבדות והתמכרות לסמים ואלכוהול.
קהילות אבוריג'יניות פועלות כיום לשים קץ למעגל הטראומה באמצעות תוכניות שיקום.
A vital component of healing is education—ensuring that all Australians understand the truth about the Stolen Generations. Credit: davidf/Getty Images
איך נראה ריפוי מטראומה?
"אני חושב שריפוי הוא משהו שנראה שונה לאנשים שונים, אבל אנחנו יודעים שהניצולים צריכים לקבוע בעצמם איך הריפוי הזה נראה", אומר שאנן דודסון.
כדי להשיג שיקום וריפוי יש לבנות מחדש מסגרות משפחתיות וקהילות חזקות. זה אומר גם בנייה מחדש של תחושת זהות וגאווה.
ניצולי הדורות הגנובים מביעים גם צורך לשתף אותנו בחוויות שלהם ולדבר בחופשיות על העוול ההיסטורי
"במעגלים ובמפגשים, אתה יוצר את הריפוי שיקרה ממש שם", אומרת דודה לוריין על עבודתה עם התאגיד האבוריג'יני של בנות קוטה, שנוסד על ידי החוסות לשעבר במוסד בית קוטמונדרה. "הם מדברים על זה, הם נרפאים מזה, רק על ידי שיתוף... וככל שהם עושים את זה יותר, הם לא נשכחים."
חינוך ואמירת אמת
מרכיב חיוני נוסף בריפוי הוא חינוך - הבטחה שכל האוסטרלים יידעו את האמת על הדורות הגנובים. "אשמח לראות [אוסטרלים שאינם ילידים] נותנים לילדיהם הזדמנות ללמוד את ההיסטוריה האמיתית של הארץ הזו", אומרת דודה לוריין, "ולפרק את המערכות, לפרק אותן ולהתחיל מחדש כי המדיניות שנכתבה על האנשים שלנו היא באמת גזענית, מבוססת גזענות".
Leilla Wenberg, a member of the Stolen Generation removed from her parents car at 6 months of age, holds a candle during a National Sorry Day commemorative event at the Royal Prince Alfred Hospital on May 26, 2009 in Sydney, Australia. National Sorry Day has been held annually on May 26 since 1998 to acknowledge the wrongs that were done to indigenous families of the stolen generation. Credit: Sergio Dionisio/Getty Images
מה עכשיו לניצולי הדורות הגנובים?
ברגע מכונן בשנת 2008, ראש הממשלה אז, קווין ראד, פרסם את ההתנצלות המיוחלת לדורות הגנובים, לצאצאיהם ולבני משפחותיהם. בעקבות בקשת הסליחה של ראד, החל תהליך השיקום.
הניצולים ומשפחותיהם זקוקים לתמיכה מתמשכת, אומר שאנן דודסון. "הארגון שלנו תומך בחבילת ריפוי לאומית, שמבטיחה שהצדק הנותר שצריך לעשות עבור ניצולי הדור הגנוב יתרחש, לפני שלצערנו עוד ניצולים ימותו".
באמצעות תוכניות כמו Marumali, תמיכה מקרן הריפוי ויוזמות בהובלת הקהילה, ריפוי בין-דורי יכול להימשך.
ריפוי ושיקום אמיתיים מחייבים גם מאוסטרליה כולה להקשיב, להכיר במה שקרה ולעזור לניצולים להגדיר מחדש את זהותם.
READ MORE
What is Closing the Gap?
